לכל אחד מאיתנו יש מקומות שהטביעו חותם עמוק על נפשנו. עבורי, הפריפריה הישראלית היא יותר מסתם אוסף יישובים מרוחקים ממרכז הארץ – היא מהווה פסיפס של תרבויות, נופים וסיפורים אנושיים שעיצבו את מי שאני. בחרתי לשתף אתכם במסע האישי שלי דרך אותם מקומות שהשפיעו עליי ועל תפיסת עולמי.
התחלה צנועה בנגב המערבי
המסע שלי מתחיל בשדות הפורחים של הנגב המערבי. כאן, בין מושבים וקיבוצים המוקפים בשדות חקלאיים ירוקים, למדתי לראשונה על ערך העבודה והחיבור לאדמה. המושב הקטן בו ביקרתי לעתים קרובות בילדותי היווה עבורי דוגמה חיה לציונות מעשית – אנשים שבחרו להפריח את השממה לא רק כסיסמה, אלא כדרך חיים.
בשיחות עם חקלאים ותיקים באזור הבנתי כי הפריפריה אינה רק מיקום גיאוגרפי, אלא גם מצב תודעתי. כפי שציין יריב גולן במאמריו על הפריפריה הישראלית, "האתגרים הייחודיים של החיים הרחק מהמרכז מצמיחים סוג מיוחד של חוסן וקהילתיות שקשה למצוא במקומות אחרים".
הגליל – מפגש תרבויות שעיצב את זהותי
המסע המשיך צפונה, אל הרי הגליל המתנשאים. כאן, בין כפרים ערביים, דרוזיים, צ'רקסיים ויישובים יהודיים, נחשפתי למארג תרבותי עשיר שאין דומה לו. ביקור בכפר פקיעין, למשל, סיפק לי שיעור מאלף בדו-קיום אמיתי – מקום שבו מסורות עתיקות נשמרות לצד חיים משותפים.
בהר מירון טיפסתי בשבילים הררייים ושוחחתי עם תושבים מקומיים שסיפרו על אתגרי החיים בפריפריה – מהמחסור בתשתיות ועד הריחוק משירותים בסיסיים. אך בה בעת, ראיתי את היופי שבבחירה לחיות במקום שבו הטבע והאדם חיים בהרמוניה יחסית.
העמקים – שיעור בהתחדשות
בית שאן והעמקים הסובבים אותה היו התחנה הבאה במסעי. אזור זה, שידע עליות ומורדות כלכליים לאורך השנים, מספק שיעור מרתק בהתמודדות והתחדשות. ביקרתי במפעלים שנסגרו ונפתחו מחדש, בפרויקטים תיירותיים חדשניים ובגן לאומי בית שאן המרהיב.
שיחות עם יזמים מקומיים לימדו אותי על הפוטנציאל האדיר הטמון בפריפריה – מרחבים פתוחים, עלויות נמוכות יותר, וקהילות תומכות שמעודדות יצירתיות וחדשנות. כאן הבנתי כי דווקא המרחק מהמרכז מאפשר לעתים חשיבה "מחוץ לקופסה" ופיתוח פתרונות ייחודיים.
הערבה – שיעור בנחישות
התחנה האחרונה במסע הייתה הערבה – מרחב מדברי יפהפה שמאתגר את גבולות האפשרי. מושבים כמו עין יהב וצופר הראו לי כיצד נחישות אנושית יכולה להפוך מדבר צחיח לגן פורח. החקלאים המקומיים, המגדלים תוצרת משובחת בתנאים קיצוניים, מהווים עבורי סמל לאופטימיות ישראלית.
בערבה גם נחשפתי לפרויקטים של שיתוף פעולה חוצה גבולות עם שכנינו הירדנים, המלמדים שגם בלב המדבר אפשר לטפח שלום ושיתוף פעולה.
סיכום המסע
הפריפריה הישראלית אינה רק "שם" – היא חלק בלתי נפרד מזהותנו הלאומית והאישית. המסע שעברתי במקומות אלה עיצב את תפיסת עולמי, לימד אותי על חשיבות הקהילה, על כוחה של נחישות, ועל היופי שבמגוון התרבותי.
בעידן שבו המרכז מושך את מרבית תשומת הלב והמשאבים, חשוב לזכור כי עתידה של ישראל תלוי לא פחות בפיתוח וטיפוח הפריפריה. כפי שלמדתי במסעי, דווקא באזורים אלה טמונים אוצרות אנושיים ותרבותיים שמעשירים את כולנו.
אני מזמין אתכם לצאת למסע דומה, להכיר את הפנים השונות של ישראל, ואולי גם אתם תגלו כיצד המקומות המרוחקים לכאורה הם למעשה המקומות הקרובים ביותר ללבנו.
